יום ראשון, 4 באוגוסט 2013

המכתב



"אם תהיה לי שריפה בבית"
היא אמרה,
"אני ארוץ חזרה פנימה 
רק כדי להציל את המכתב שלך".

ני לא יכולה לתאר לך כמה הוא חשוב לי.
וכמה פעמים קראתי אותו.
ובכיתי כמו ילדה מטומטמת".
היא המשיכה.
"כשעוברים עליי דברים קשים, אני קוראת בו שוב.
ונזכרת שגם כשהכל הפוך, שחור, מדכא,
באיזה שהוא מקום וזמן,
היה מישהו שבאמת אהב אותי".


לפעמים הזיכרון קדוש יותר מהמציאות.
לפעמים עדיף להשאיר את העבר סגור בארון הזכוכית של הנוסטלגיה.
לשמר את המפגש הנדיר של רגע אחד, מקום אחד, ומעשה אחד.
שיצרו חוויה עוצמתית כ"כ ששום דבר לא יכול לעמוד מולה.


לפעמים עדיף להשאיר את האהוב שלך בגרסת המכתב.
ולדחות את גרסת המציאות החוצה מחייך.

ששום דבר לא יהרוס את מקדש הזיכרון.



אני יודע מה אני הייתי בוחר.




וכשהיא כתבה לי מכתב, בזמנו,
זה בגדול מה שהיה בו:

כשתתעורר לא תראה אותי 
אני עוברת תקופה קשה 
שרק תכביד עלייך 
משהו בי קורא לצאת ולחפש 
מרוב כל השקרים שכחתי מי אני 


באמת שמצטערת
על המכתב



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה