יום ראשון, 26 בינואר 2014

אפר ואבק

Play Me


קחי מעיל יהיה לך קר


ואני התאהבתי בניצולת שואה.
ניצולה מבחירה.

שלקחה על עצמה את העדות כשליחות,
שבחרה להפוך את הזיכרון למקצוע.

שבחרה להישיר מבט
היישר אל תוך הזוועה.
ולא להסיטו, גם כאשר כל האחרים סביבה לא יכלו יותר.

שקיבלה על עצמה -
לדעת הכל, כמה שיותר,
לזכור, להבין, למיין, לקטלג,
להדריך ולהסביר, במגוון שפות.
לשאת על גבה התמיר והיפה את המשימה הזאת-
להמשיך לזכור, להיות עדות חיה,
לא לשכוח,
לא לסלוח.
גם לא לעצמה.


ואם את נוסעת, לאן את נוסעת,
הנצח הוא רק אפר ואבק.
לאן את נוסעת?
לאן את נוסעת?
שנים,
וכלום עוד לא נמחק.



אילו,

הייתה מגלה קצת יותר חמלה,
לעצמה,
לעולם,

הייתה מרשה לי לקרוב אליה,
לחבק אותה, חזק חזק,
וללחוש באוזנה-

"המלחמה נגמרה,

המלחמה נגמרה".



מי ימתיק לילותייך
מי יקשיב לביכייך
מי ישמור צעדייך בדרכך.